רביעי 17:45, שלמה המלך פינת מגידו תל אביב

יונתן יבין

שם: יונתן יבין   /   גיל: 39 בעוד חודש   /    עיסוק: סופר ועיתונאי     /    מגורים: רמת גן.
 

> איזה ספר אתה קורא ומה תוכל לספר עליו?
"אני קורא את ספרו של אדם תירלוול, "פוליטיקה", במרכזו משולש אהבה בין גבר לשתי נשים, כשהסופר מנסה לבדוק כל מיני סוגיות שקשורות לפוליטיקה של האהבה (בעיקר זו של האדיבות והאגואיזם, כל מיני מחוות שנובעות מהסינדרום הפסול והפופולרי של "לא נעים לי" שמושל בכל כך הרבה מערכות יחסים). המחבר מאד מודע לעצמו וזה לא חינני בעיני אלא סתם מעצבן, במקום לפתוח את הנושא כמו שצריך – כי לדעתי הוא באמת עלה פה על משהו חשוב – הוא מתחכם ונדחף בתור כאילו-דמות אבל לא דמות. בכל מקרה הספר קליל ורץ מהר, וגם ככה אני לעולם לא מפסיק ספר שהתחלתי בקריאתו".

> מיהו הסופר האהוב עלייך ביותר?
"למען האמת, אני לא מאמין בהידבקות לסופר אחד, כי לכל סופר בערך ספר אחד להציע, והוא מציע אותו שוב ושוב בתחפושות עלילתיות שונות. אני חושב שטולסטוי היה הגדול מכולם, אבל היה לי רומן ארוך עם סטיבן קינג שכבר מזמן התבגרתי ממנו. אני אוהב מאד את ארווין וולש, את סימנון (בעיקר בגלל שיהושע קנז מתרגם אותו), את אירווינג, קוטזי ומולינה. באמת שהרשימה ארוכה. בישראלים חביב עלי א.ב. יהושע מבין שלושת הטנורים, ובין הצעירים מאיה ערד".

> מהו הספר האהוב עלייך ביותר?
"קשה לי להתייחס לשאלה כזו משום שכל ספר טוב במיוחד שאני קורא בו, הוא הספר האהוב עלי באותה שעה. אין לי נאמנות לספר אחד וכמעט לעולם איני  חוזר לספר שכבר קראתי, משום שאין לי זמן, יש כל כך הרבה ספרים שעוד מחכים לי. אם אני חייב לבחור, אז התנ"ך באופן כללי, ובראשית, קהלת ומשלי יותר ספציפית". 

> האם יש ספר שקראת יותר מפעם אחת, ומה שמו?
"עם כל מה שאמרתי הרגע, יש כמה ספרים שקראתי יותר מפעם, אבל לא בשנים האחרונות. יש לי זכרון טוב מאד, ולכן קריאת ספרים בפעם השנייה מגלה לי מעט מאד. את "התפסן בשדה השיפון" קראתי בוודאות לפחות שלוש פעמים, ויש בהחלט אפשרות שאחזור ל"גטסבי הגדול" שקראתי לא מזמן. זה רומן פשוט מושלם".

> כמה ספרים אתה קורא בחודש?
"עם ספרי ילדים ונוער שאני קורא בעצם כספרות מקצועית, אני משער שחמישה או שישה". 

> האם אתה קונה או שואל ספרים?
"כיוון שאני סופר ועיתונאי, מוזרמים אלי כל הזמן ספרים. לפעמים אני קונה, ומשתדל לעשות זאת בחנויות הפרטיות הספורות שעוד נותרו ולא ברשתות, כי מצבן של החנויות הללו – צדיקות בסדום – רעוע גם כך".   

> האם תמיד אפשר לתפוס אותך אם ספר?
 "לא צריך להגזים. אבל לא מזמן מישהי איבחנה שיש ספרים בכל חדר בביתי, לרבות השירותים והמקלחת, המטבח, חדר השינה והסלון. עד לאותו רגע לא שמתי לב לכך".

> יש ספר שאתה מתבייש שלא קראת?
"לא. הבושה היחידה שקשורה לספרים שייכת בעיני לאנשים שמתגאים שהם לא קוראים. אני באמת חושב שהם אומרים את זה מתוך גאווה מטופשת שיסודה בבושה איומה. הם בסך הכל זקוקים למדריך טוב שיגיד להם איך להתקדם בעולמם חסר התחליף של הספרים".

> מדוע בחרת לקרוא דווקא כאן?
"זה איזור חנייה שאפשר לחנות בו משש בערב בלבד. כיוון שהגעתי אליו ברבע לשש, פתחתי ספר וקראתי בו, משום שפקחי עיריית תל אביב הקטנוניים מגלים  בשנים האחרונות משיכה ביזארית כלשהי דווקא למכונית שלי. אני אוהב לקרוא ברחוב, לפעמים גם תוך כדי הליכה". 

> מעדיף ספרות ישראלית או מתורגמת?
"אני מעדיף ספרות טובה, ואין הרבה כזאת בשום מקום. היא תמיד פרופורציונאלית לגודל האוכלוסיה, ואנחנו עם קטן ומוקף אויבים, כזכור. עם זאת, כשאני קורא ספר ישראלי טוב, אני מרגיש שכונה קצת, והקריאה קולחת למדי. אבל זה לא קורה הרבה"

> האם יש משפט שנחרת לך בזיכרון?
"כמנחה סדנת כתיבה, אני עובד עם תלמידי על משפטי פתיחה וסגירה של יצירות, כך שכמה מהם חרותים במוחי. כקורא איני מתמקד במשפטים ספציפיים, אלא קורא את כל הספר כעבודת אמנות. לרוב אין משמעות לפיסה אחת שמנותקת מההקשר הכולל".

> אתה מנוי בספרייה?
"לא, אבל אני מרצה בבית אריאלה, כך שבעצם כל הספריות שם פתוחות לפני באופן חופשי, ואכן אני נעזר בשירות הטוב והנעים הזה לפעמים". 

> כמה ספרים כתבת עד היום ומה אתה מתכנן לעתיד?
"כתבתי ספר למבוגרים, "באבא ג'י", שני ספרי נוער, "זהבים" ו"אנטי" וחמישה ספרי ילדים. בקרוב יראה אור הרומן השני שלי למבוגרים, אחרי למעלה משש שנות עבודה מפרכות בהחלט".

> איפה בדרך כלל אתה אוהב לשבת ולכתוב את ספרייך?
"לא אמרתי שאני אוהב. סתם, אני כן. אני כותב בבתי קפה, בכל יום בית קפה אחר, אבל אולי זה היה קשור לאופי הרומן שכתבתי, זה שעומד להתפרסם". 

> אתה כותב במדור הדעות בעיתון ידיעות אחרונות האם אתה מרגיש שאתה מצליח לשנות או לחדור ללב הקוראים דרך הכתיבה שלך?
"אני מקווה שכן. אני מאמין בכוחן של מילים ורעיונות לשנות מציאות. הייתי מאד שמח להיווכח שאני הופך את העולם למקום טוב יותר באמצעות המאמרים הללו, אבל אני גם לא אדם נאיבי במיוחד. אני יכול להגיד שרוב האנשים בני גילי לוקים באסקפיזם חמור, ודרך המאמרים שאני משתדל לכתוב בהומור עוקצני, הם נחשפים למציאות שאותה הם מנסים להדחיק במאמצים ניכרים. אפילו אם רק זו תרומתי – דייני". 

> תודה רבה

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • תמר  On 18 במאי 2011 at 10:50 AM

    לקרוא תוך כדי הליכה – מזכיר לי שהייתי קטנה והייתי הולכת לספרייה, הייתי מתחילה לקרוא את הספרים ששאלתי כבר בהליכה בדרך חזרה. היום אני כבר עושה את זה הרבה פחות, בעיקר כי הספרייה שאני משאילה ממנה עכשיו קרובה יותר ולכן ההליכה קצרה יותר, אז אני לא מספיקה לקרוא ממש בהליכה חזרה הבייתה.
    את יונתן יבין "פגשתי" לראשונה בראיון שעשו איתו ב"הפנקס" לרגל צאת "אנטי" שלו, וחיבבתי אותו מיד. עכשיו אני מחבבת אותו אפילו יותר. ואיזה כיף לקרוא תשובות כאלה מפורטות!

  • shlomiyosef  On 18 במאי 2011 at 10:57 AM

    תודה תמר
    אם אני למשל הולך וקורא אני נתקל בעמודים!!!
    ואת יונתן אי אפשר שלא לחבב – במיוחד אחרי שקוראים את באבא ג'י.
    יום נעים

  • יוסי  On 18 במאי 2011 at 6:52 PM

    תשובות מעניינות, אבל גם מעניין להשוות אותן עם תשובות קודמות לשאלון שלך. הפשטות שלהן הרנינה.

  • יניב  On 18 במאי 2011 at 8:41 PM

    פשוט יופי של בלוג, שלומי. נהנה מכל עדכון.

  • shlomiyosef  On 18 במאי 2011 at 8:50 PM

    יוסי תודה על התגובה
    יניב תודה רבה רבה כיף לשמוע.

  • עידית פארן  On 18 במאי 2011 at 9:25 PM

    אנשים אף פעם לא משוויצים שהם לא קוראים.
    בדרך כלל זה קורה להם, שהם לא קוראים, כי הם מתקשים.
    וכי קשה להם להתרכז (שגם זה סוג של מתקשים)

    ותמיד זמן כזה של לחכות עד שתתפנה החניה הוא דקות יקרות שעדיף לא לשכוח את הספר (או ספר אחר) בבית בגללו.

    והתשובה שהכי אהבתי, ואני אצטרך לקרוא אותה שוב ושוב היא זאת שיונתן ענה על משפט שנחרת בזיכרון.
    כי באמת פתיחה וסגירה הם כמו הסוגר של השרשרת, אבל של הסיפור והם הכי חשובים.

    ובגלל שממילא כבר פתחתי פה דיון, אז זה שיונתן מכנה כתיבה "יצירה" יעשה לי את כל הערב לוורוד סגול וטורקיז….כי באמת המשמעות של לכתוב היא ליצור.

  • רוני  On 19 במאי 2011 at 10:18 AM

    כמה דברים חכמים בבת אחת. ההערות שלו בעניין משפטים בודדים, סופרים מועדפים וספרים אהובים פשוט מצוינות.
    ואת יונתן באמת אי אפשר שלא לחבב, וגם לא צריך לנסות. איש מקסים.

    • shlomiyosef  On 19 במאי 2011 at 12:18 PM

      רוני
      אכן איש מקסים וחכם וכותב מצוין
      תודה לך עך התגובה

  • shlomiyosef  On 19 במאי 2011 at 12:18 PM

    עידית
    נכון שוב את צודקת – אבל רק הוא מכנה את הכתיבה יצירה?
    לא כל מי שכותב מתיחס לכתיבה כיצירה? מעניין.
    בכל מקרה רציתי לספר לך שבבלוג זה יש תמונה שמצולמת בשיטת הירייה, כאשר אני רואה מישהו קורא אני מרים את המצלמה ומצלם. אם אני יכול, אני מנסה לשפר את המיקום שלי או את הזוית או מחפש משחקי אור צל. בדרך כלל התמונה הראשונה שאני מצלם זו התמונה שאני בוחר לבלוג. ואז יש את התשובות, חלקם מעניינות יותר חלקם פחות. הפעם התשובות הן מעולות מבלי לפגוע בשאר המרואינים כמובן. אבל כמובן שיש את התמונה, ואת התמונה הפעם אני ממש מחבב מכיוון שהיא לא ממש בפוקוס ואני חסיד של תמונות שלא בפוקוס, שמעט "מלוכלכות" והצבעוניות מרגשת אותי לא מעט למשל הכתם הכחול של מספר הבית.אז מה אני "חופר" לך את שואלת? את פותח דיון, ואני "חופר"🙂 ותודה על התגובה

    • עידית פארן  On 19 במאי 2011 at 3:50 PM

      לא חשבתי על זה, אני מניחה שקסם לי ה"ברור מאליו" שהוא נקט בו כשענה לך על השאלה (זאת התשובה על כינוי הכתיבה במילה, או במשמעות "יצירה")

      ודוקא החפירה הזאת מוצאת חן בעיני. הוא נראה כל כך שקוע, שבטח הוא שכח להשאיר את האוטו בסוף בשעה שש, כמו שכתוב שזאת היתה הסיבה המקורית להמתנה הזאת.

      חוץ מזה, נזכרתי בתשובה של יונתן על סופר אהוב היום, כשנקלעתי לעשר-דקות-חניה כאלה והוצאתי מהתיק שלי ספר שאין לי מושג על מה הוא אני רק יודעת שכתבה אותו סופרת שאני אוהבת מאוד מאוד (רק מספר אחד שהיא כתבה שקראתי ) וכשקראתי את העמוד הראשון, שלא היה קל חשבתי שוב על התשובה הזאת שלו בקשר לסופר אחד אהוב,

      מאוד אהבתי גם את הריאיון הזה וגם את התמונה,
      (כן, כתיבה היא יצירה אבל היא מטלטלת ולפעמים זה מאוד קשה, לכתוב ולקרוא, ויש משהו במילים שיכול להכאיב ולצבוט ולהפוך את הבטן, וזה קורה בכתיבה (או קריאה) הרבה יותר משזה קורה באומנויות אחרות בשבילי.)

  • galithatan  On 19 במאי 2011 at 4:05 PM

    ספרים בשירותים ובמקלחת? אללי.

    אבל כל אחד שאוהב את סימנון, אני מחבבת מייד.

  • עריכה לשונית  On 31 במאי 2011 at 5:00 PM

    בלוג איכותי מאוד. מצרך נדיר במקומותינו.

  • sharonigold949  On 17 במרץ 2013 at 1:27 PM

    "התפשן בשדה השיפון"?? אולי "התפסן"….איזו טעות מביכה בבלוג על ספרים! חבל. בכל מקרה, גטסבי הגדול הוא אחד הספרים האהובים עלי ועכשיו עומד לצאת עיבוד קולנועי חדש ומרהיב לספר. נקווה שיעשה צדק לספר וגם לסרטים
    תקופתיים בכלל.

    • shlomiyosef  On 20 במרץ 2013 at 11:59 AM

      תודה שרון על התגובה. מייד מתקן, שלא תהיה מובך🙂

Trackbacks

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: