יום שני 20:45, מכבי חיפה מכבי תל אביב 3-0

ברכבת לחיפה 3

ברכבת לחיפה 2
קורא את הספר של סלמן רושדי – 'הקוסמת מפירנצה' – ירד בבנימינה

ברכבת לחיפה 1
קוראת את הספר 'אפלטון במקום פרוזאק' – ירדה בבנימינה

שנים שלא נסעתי ברכבת ישראל
הגעתי למגרש 10 דקות לפני שריקת הפתיחה. השומר ביקש שאשים על עצמי את אפודת צלם. הוצאתי אותה מהתיק ובעודי מלביש אותה על המעיל הכחול והמחמם במיוחד, הוא אמר לי "עם זה אתה לא נכנס".
"מה"?!", שאלתי.
"צריך אפודה כחולה, זו ורודה. אתה לא נכנס", השומר אמר בהחלטיות.
"אבל באתי מתל אביב", ניסיתי להגיע אל ליבו.
"לא אכפת לי", הוא ענה, "דבר עם הדובר".
הרמתי טלפון לשרון – עורך הספורט בעיתון, הסברתי לו את הסיטואציה והוא היה בטוח שאני צוחק עליו. אחרי שחזרתי על דבריי, הוא אמר, "טוב אני אנסה לדבר עם הדובר שלהם. בינתיים תעשה קצת בלגן ותצעק, אולי זה יעזור".
גם אני ניסיתי להשיג את הדובר. אבל כשהוא סוף סוף הוא ענה, הוא היה חד משמעי: "מי שנכנס עם אפודה ורודה מקבל 2,000 שקל קנס".
"תודה ושלום".

"טוב, אני חוזר לתל אביב", אמרתי לצלם של עיתון הג'רוזלם פוסט, אסף שמו, שגם הוא נתקל באותה הבעיה. "אני חייב להעביר תמונה למערכת עוד הלילה", הוא אמר. אני לא יודע מאיפה זה בא לי, אבל כשהרמתי את התיק עם המצלמה והמעיל רוח והכיסא המתקפל, ובעודי חושב על הרכבת חזרה לתל אביב, הבחנתי בבית בן שלוש קומות בדיוק מאחורי המגרש.
במרפסת בקומה השלישית היו כמה אנשים שלבשו ירוק והיו גם דגלי מכבי חיפה. בקומה השנייה היה גבר צעיר וילד כבן 12.
"בוא", אמרתי לאסף, "ננסה לעלות לאחת  הדירות".
עמדנו מתחת למרפסת וצעקנו לאוהדים מקומה שלוש שאנחנו צלמים ושלא מכניסים אותנו למגרש אחרי שבאנו מתל אביב הרחוקה. אבל הם מיד ניפנפו אותנו ואמרו לנו ללכת.
ניסינו את האוהדים מהקומה השנייה, שוב צעקנו בגלל הרעש מהמגרש. הם אמרו שהם לא הבעלים אבל הם יקראו לבעל הבית. מיד הוציא את ראשו איש נחמד, אפילו לא הספקנו לצעוק ולהסביר מה אנחנו רוצים, והוא הזמין אותנו אל ביתו בתנועת יד נעימה.

ככה מצאתי את עצמי בערב יום שני עומד על מרפסת בקומה שנייה אצל משפחת וייצמן המקסימה בשכונת קריית אליעזר בחיפה, עם כוס תה ושיבא כי בדיוק נגמרה להם הנענע, צלוחית עוגיות והרבה תמונות מרהיבות, על אפם וחמתם של החבר'ה מהתאחדות לכדורגל שלא הוציאו הודעה מסודרת שצריך לבוא להחליף את האפודים. ואולי כן הוציאו ולא ידעתי?

תודה למשפחת וויצמן על האירוח הלא מתוכנן ותודה לאסף קליגר על החברות. דרך אגב הוא צלם מוכשר מאוד כנסו ותראו http://www.asafandroy.com/Photography/Home.html
ותודה לרכבת ישראל על העמידה בזמנים ועל האפשרות לצלם בה אנשים תרבותיים עם ספר ביד.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • galithatan  On 5 בינואר 2011 at 2:02 PM

    אחלה פוסט ואחלה חוויות
    טוש שיש אנשים טובים באמצע הדרך, כלומר ליד המגרש
    ממש מוגבלים החבר'ה מההתאחדות

  • shlomiyosef  On 5 בינואר 2011 at 2:11 PM

    הי גלית
    תודה על התגובה

  • אחת העם  On 6 בינואר 2011 at 12:14 AM

    אהבתי.
    אגב, למרבה הצער (שלי) עיריית חיפה החליטה כדרכה לזרוק סכומי עתק על "הפרויקט הגדול במדינה" – איצטדיון כדורגל חדש עם כיפת זהב, שייקרא, איך לא, האיצטדיון ע"ש סמי עופר. כך שלצערי בעוד כשנה וחצי , ע"פ תחזיות דוברת עיריית חיפה, יחריבו את איצטדיון קריית אליעזר ולא תוכל עוד להתארח בקומה השנייה אצל משפחת וייצמן ולצפות במשחק, אלא רק תחת כיפת הזהב של האיצטדיון ע"ש סמי עופר.

  • shlomiyosef  On 6 בינואר 2011 at 12:21 AM

    צר לי בצערך, אחת העם.
    אבל בינינו הגיע הזמן להתקדם ברמת האיצטדיונים בארץ
    ואולי בעקבות כך גם רמת המשחקים תשתפר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: