ברצלונה 18-24-2010

סיפור

תעצור את המונית ותחזור לתל אביב, הוא אמר לו בלב עשרות פעמים, אבל רק בלב, אותו לב שדפק במהירות מאז שעות הערב המוקדמות כשעוד היה בבית עם אשתו ההרה ובתו האהובה. אותו לב שתמיד חושש מלצאת אל הרחוב ההומה, אותו לב שתמיד חושש מטיסות או יותר נכון אינו מבין איך הדבר הגדול הזה עולה לשמים, מילא עולה אבל איך הוא נשאר שם למעלה כל כך הרבה שעות מבלי ליפול.
ואז אי הנוחות מהבדיקות הביטחוניות ההרגשה הזו שכולם מסתכלים עליו ויודעים מה הוא חושב הוא מדמיין כל מיני שוטרים סמויים שעוקבים רק אחריו ומחכים שיפליל את עצמו על מה ולמה אין לו מושג. הפחד שייקחו אותו לחדר צדדי למשל, ויגרמו לו להודות ברצח ארלוזורוב, או כל מקרה רצח אחר שעדיין לא פוענח. וכמו עדר כבשים לאט לאט עוברים מבדיקה לבדיקה מדלפק זה לדלפק אחר הוא ספר שש פעמים תמימות שבו היה צריך להראות את הדרכון שלו שש פעמים אולי שבע. בחזרה למשל הוא הראה את הדרכון רק פעמיים. והאנשים, כמו חיות, ואיתם הסליחה, עם החיות כמובן, דוחפים נדחקים נושפים בעורפו מתלוננים כל הזמן על חוסר יעילות מצד חברת התעופה ותמיד מייעצים לפתוח עוד עמדה כדי שהם יגיעו יותר מהר לדיוטי פרי או סתם כי הם חייבים להשתין. זוזו ממני הוא מסנן לעצמו זוזו ממני תנו ספייס למה צריך להיות כך-כך קרובים תנו לנשום, אני נחנק.

לעליה למטוס הוא תמיד עולה אחרון, טוב בערך אחרון, הוא לא אוהב את כל ההתארגנות של הנוסעים, את הרעש וההמולה את הדחיסות הקלסטרופובית. כשכולם יושבים שטח המטוס, הקטן ממילא, נראה הרבה יותר מרווח וזה מרגיע את רוחו הנסערת. הוא תמיד מתבלבל במציאת מקומו (מלחץ מלחץ) ואז מתיישב חוגר את חגורת הביטחון ולא משחרר אותה עד לנחיתה. ואפילו זה בכלל לא משנה אם נדלקת הנורה עם הצליל הזה כמו בתור לדואר או בתור לקופת החולים כשהאיש שלפנייך סיים את ענייניו. הנורה שיש בה ציור של רצועה ואבזם שמודיעה על אפשרות שחרור החגורות. ליתר ביטחון הוא אומר לעצמו ליתר ביטחון. ואז רעש של קליק וכולם קמים יחד, בבת אחת כאילו המטוס נחת. אחד פותח את תא המטען ומוציא את התיק, השני רץ לשירותים והשלישי רץ לראות מה שלום החבר שלו. ממש כאוס בשנייה אחת. באותם רגעים הוא מרים את המעיל על עיניו ומנסה להתנתק כמה שיותר.

הפעם הפחד היה כל כך חזק ועוצמתי שהוא לא הצליח להירדם בזמן שנותר לו עד שהמונית הגיעה לאסוף אותו לשדה. האישה ניסתה להרגיע אותו, אבל הוא לא היה מוכן נפשית לדברי ההרגעה שלה, או שפשוט ידע שזה לא יעזור. והיא, שהייתה גם עייפה וגם מאוכזבת מדבר אחר שלא קשור אליו קצת איבדה את הסבלנות, איחלה לו טיסה נעימה, והלכה לישון. שלל מחשבות על התרסקות המטוס בלב ים או על צלע הר, התנגשות מטוסים חזיתית, חטיפת המטוס ע"י טרוריסטים נפילת מתח החשמל במטוס, נפילת הגלגלים בעת ההמראה ובעקבותיה נחיתה על הגחון והתפוצצות. אבל הכי פחד שבתו תישאר לבד בעולם זאת אומרת עם אימא שלה אבל לבד בלעדיו. מה יהיה על נפשה הרכה אם הוא לא ישוב, מה יספרו לה עליו, איך אהב אותה? איך בדק בלילה שהיא עדיין נושמת? איך חיכה במיטה שלו וציפה לשמוע את נשימתה יוצאת אל האוויר בייחוד בלילות שהייתה מצוננת והנשימה הייתה כבדה עליה. וכשלא שמע את הנשיפה של אחרי השאיפה שלה רץ לחדר מהר-מהר על מנת לבדוק שהיא חיה ונושמת? איך הסתובב בכל העיר וקנה לה את המטרייה הכחולה שרצתה. רק כחולה אבא, רק רק כחולה. לא אדומה ולא ירוקה ולא צהובה ולא וורודה ולא חומה ולא שחורה. רק כחולה אבא טוב?

יש לי הרגשה לא טובה הפעם במיוחד הוא אמר לאשתו  הרגשה לא טובה כאילו שיקרה משהו רע. עזוב שטויות תירגע הרי בעוד מספר חודשים לא תוכל לטוס לשום מקום תנסה להנות מגיע לך היא המשיכה. והיא הרי יודעת מה היא אומרת כי היא טסה פעמיים בשנה האחרונה לחו"ל אומנם לעבודה אבל היו לה מספר ימי חופש לבד. והשאירה אותו עם הילדה עשרה ימים לבד ועוד עשרה ימים. והוא מצידו ממש לא התלונן להפך הוא פירגן לה ותמך בה ברגעים קשים וברגעים שהתגעגעה לילדה. והוא תיכנן גם לטוס לבד לחבר הזה של,ו שכבר טס אליו לא פעם וטייל איתו ברחבי ספרד, הוא תכנן הפעם להנות כי נזכר שבפעם הקודמת כשבתו הייתה קטנה יותר היה קשה יותר לאשתו, ולכן היא לא הפסיקה להתלונן ולבכות שקשה לה. ושהילדה לא ישנה טוב, וקמה כל לילה מספר פעמים. אז הוא חשב שגם הפעם יהיה לה קשה ועוד ההריון הזה, זה לא פשוט. הפעם הוא הופתע לטובה.
אולם ההרגשה הזו לא עזבה אותו, ולכן בלילות לא יכל להרדם כי חשב שאולי יקרה להן, לאשתו ובתו משהו רע. דברים נוראים עברו בראשו הקודח. נגיד אולי הן תיפולנה עם האופניים ומכונית תדרוס אותן. או אולי יכנס גנב לבית והכלב ינבח ואז הוא יבהל, הגנב כן? והאישה תתעורר ותעמוד מולו וזה יגמר רע? או אם תהיה להן תאונה עם המכונית בלילה כשיחזרו מיום ההולדת של אח שלה? ואיש לא יעזור להן לצאת מתוך המכונית שעולה בלהבות. ואולי ואולי ואולי.

וכשדיבר איתן בסקייפ והילדה אמרה לו אבא אני מתגעגעת אליך הוא נחנק, הוא כל כך רצה לחבק את בתו ולהריח את גופה הקטנטן והיא מצדה התנהגה כמו ילדה בוגרת למרות שהיא ממש קטנה, והסבירה לו שאי אפשר לחבק דרך המחשב כי זה מחשב. היא כמובן לא זכרה שרק לא מזמן חיבקה חזק חזק את המסך כאשר הפנים של אמא שלה היו בצד השני של הסקייפ. שעות ישב ודיבר איתן הראה להן מה קנה להן וסיפר היכן טייל ומה אכל, והן סיפרו לו מה היה בגן ואיך הייתה יום ההולדת של האח של אישתו, ומה שלום הכלב, ואיך היה בגינה עם כל החברות אחרי שהגן נסגר. הוא לא רצה שייעלמו לו מהמסך ואפילו הציע שישאירו את הסקייפ פתוח על מנת שיוכל לראות אותן ככה סתם עוברות מחדר לחדר. החבר צחק עליו על כך שהוא מדבר כל כך הרבה עם האישה והילדה. אבל לו זה לא הזיז ובפעם אחרת כשהילדה לא רצתה לומר לו שלום כי הייתה עסוקה בלצייר ציורים מתנה לאימא שלה, הוא התכנס בתוך עצמו. כמובן שלא כעס כי הבין אותה והבין מה עובר עליה וידע שהיא אוהבת אותו מאוד. אבל בכל זאת היה מלנכולי באותו הערב.
והיו 2 אס אם אסים שהפילו את רוחו האחת הייתה ביום שבת בצהריים עת היו האישה והבת בפארק.
מה נשמע? אתה חסר לנו!! והשנייה הייתה, סבא יהודה נפטר!!

 

ברצלונה 2010
Barcelona

ברצלונה 2010    ברצלונה 2010
PARK  DE  LA CIUTADELLA                                

 ברצלונה 2010
Barcelona

ברצלונה עיצוב חלון ראווה
חלון ראווה מעוצב ע"י דפי ספרים

ברצלונה 2010    ברצלונה 2010
Barcelona                                                  

ספרד קאראקס     
CADAQUES                                                            

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • galithatan  On 29 באוקטובר 2010 at 1:19 PM

    כתבת מקסים וכמה עצוב בסוף 😦
    מה כולם קוראים? מתמודדים עם העצב, עם החיים?
    (תנחומים)

    • shlomiyosef  On 30 באוקטובר 2010 at 6:44 PM

      גלית
      תודה רבה
      אלה הם החיים
      גם עצובים וגם שמחים
      וכולם אוהבים סיפורים
      אבל הכי הם אוהבים להגיע לסוף
      ולהתחיל סיפור חדש במקום הישן

  • עידית פארן  On 3 בנובמבר 2010 at 5:21 PM

    אפשר סתם להגיד
    "וואו"
    אבל בלב?
    (טוב, נו, גם בקול…אתה שומע?)

  • shlomiyosef  On 3 בנובמבר 2010 at 9:00 PM

    עידית
    אפשר במגפון – חופשי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: