שישי 13:25, חנות קוסמטיקה וותיקה, גבעתיים

שבי 004

שם: שבי מנטל   /   גיל:  49   /    עיסוק: בעלת חנות לקוסמטיקה  /     מגורים: רמת -גן
 
> איזה ספר את קוראת ומה תוכלי לספר עליו?
"
והיום איננו כלה שניכתב ע"י צינגס אייטמטוב ועוסק במשטרים אפלים ובבדידותו של האדם".
 
 > מיהו הסופר האהוב עלייך ביותר?
 "גבריאל מארקס".
 
 > מהו הספר האהוב עלייך ביותר?
"לחיות כדי לספר".
  
> כמה ספרים את קוראת חודש?
"שניים -שלושה".
 
> האם את קונה או שואלת ספרים?
"גם וגם".
 
> את מנויה בספרייה?
"כן".
 
 > תמיד אפשר לתפוס אותך אם ספר?
"בדר"כ".
 
> יש ספר שאת מתביישת שלא קראת?
"הרבה, מה שניקרא קלאסיקות".
 
> מדוע בחרת לקרוא דווקא כאן?
"חייבת תמיד שיהיה ספר לידי. משתדלת לקרוא ברגעים שקטים".
 
> בת כמה חנות התמרוקים הזו ואיך הגעת לעבוד בה? 
"החנות חגגה לא מכבר 46! חנות משפחתית שיסדה אימי וכשהיא ניפטרה עזבתי את מקום עבודתי
כדי להמשיך במסורת".
 
> מעדיפה ספרות ישראלית או מתורגמת?
"מתורגמת"
 
> האם יש משפט שנחרת לך בזיכרון?
"במחוזות האלה הרכבות נוסעות ממזרח למערב וממערב למזרח"
 
> תודה רבה
 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • גלית חתן  On 4 בפברואר 2010 at 10:32 AM

    הזכירה לי חנות קוסמטיקה משפחתית בנתניה – ממש מול התחנה המרכזית – ועוד חנות מול הבית שלי באבן גבירול. שום דבר לא מסודר במדפים נוצצים, אבל הכל נמצא שם, ובמחירים שפויים.

    ואז לקרוא ספר בתוך כל זה… אין ספק, פנינה

    אבל מה קנית שם, שלומי? 🙂

  • שרון רז  On 4 בפברואר 2010 at 1:00 PM

    זה מרגש, פחות בגלל הספר הפעם אלא יותר בגללה, בגלל שעזבה עבודה והחליפה את אימה המנוחה בחנות הותיקה הזו, זה נהדר!!

  • שלומי  On 4 בפברואר 2010 at 2:59 PM

    גלית – יש המון חנויות כאלו ואפילו שאלתי אותה אם היא לא רוצה לשפץ. ולא קניתי כלום יש לי הכל!
    שרון – אכן מעניין מה מביא אישה לעזוב מקום עבודה, ולשבת במקום שאימא ישבה בו. האם הריח האם השקט האם שם היא מרגישה קרובה לאימה. לך תבין!!!

  • שרון רז  On 4 בפברואר 2010 at 5:07 PM

    אני דווקא מבין. עצירת המירוץ. קאט. חזרה לחיק האם. חזרה לטבע… חזרה לשקט. זה נראה מקום שקט, שלו, רגוע, הרבה יותר כייף מעבודה בחברות של היום, בלי לחץ, בלי אף אחד על הראש, זה מקום, זה תא, זה רחם, זו התחברות

  • שחר  On 4 בפברואר 2010 at 5:41 PM

    מעניינת והיא נבלעת בתוך ים הפריטים, ודווקא הייתי רוצה לראות ממנה יותר, כי יש לה סיפור טוב (זאת לא ביקורת, זה הגיג)

  • מייקל  On 4 בפברואר 2010 at 6:03 PM

    כנראה שבי מנטל נמשכת לחו"ל אם היא מעדיפה לקרוא ספרות מתוגמת והמשפט שנחרת בזכרונה הוא "במחוזות האלה הרכבות נוסעות ממזרח למערב וממערב למזרח". הרי פה הרכבות נוסעות רק מצפון לדרום או מדרום לצפון. משיכה לחיים שלא מכאן… ואגב, זה צ'ינגיס אייטמטוב ולא צ'ינגס.

  • יולי  On 4 בפברואר 2010 at 11:41 PM

    . ולא קניתי כלום יש לי הכל
    אהבתי את משפט התגובה שלך הזה…

    מסכימה עם הביקורת של שחר – התמונה עמוסה מידי בפרטי החנות והאישה נבלעת בינהם. אולי בכוונה אבל זה עוזה עצוב קצת. היא נשמעת נחמדה ומאוד אנושית. כן הסיפור עם האמא והשנים של החנות. הוותק…

  • שלומי  On 5 בפברואר 2010 at 12:29 AM

    מייקל –
    שבי לא עמדה באמת בלחץ של ה"פרסום" אז היא טסה לה לטיול בן שובעיים.

    יולי –
    לשחר היה הגיג,
    עצוב מצב נפשי שאני מחבב 🙂

  • אדי  On 5 בפברואר 2010 at 8:45 AM

    ואני דווקא אהבתי את התמונה, האישה לא ממש נבלעה לי בפרטים. גם רואים שזה אמיתי. לעומת תמונות כאלה, הפירסומות של סטימצקי עם אנשים שיעני קוראים מעלה גיחוך-רע.

    והסיפור של האישה גם מאוד יפה. אולי הפרוייקט הבא שלך יהיה לצלם סתם עוברי אורח ולשאול שאלות אחרות. מיהי האמא שיושבת על ספסל כשהילדים שלה משחקים בפארק, מיהו המנקה בתחנה המרכזית.. אבל גם שאלות על הרגלי קריאה נותנות מבט קצר ומרתק על זהותו של האדם הזר, ואולי אפילו מספרות קצת יותר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: