לא סופרים אותי – אנשים שלא חזרו אלי ):

Yaron 017 by you.

נמל תל אביב – "החטא ועונשו"

 

פרובנס 527 by you.

נמל התעופה במרסיי – היא קוראת את – "דומא קי"  הוא קורא את – "ימיו ולילותיו של הדודה אווה",

 

פרובנס 002 by you.

רכבת ישראל –" אשתו של הנוסע בזמן"

 

TOM by you.

רחוב דיזינגוף – "ברלין אלכסנדרפלאץ"

 

shlomit by you.

יער ראש העין – "אי אהבה לאין קץ"

 

NISIM by you.

תחנת בת גלים, חיפה – "האיש ללא צל"

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • גאלה  ביום 14 בינואר 2010 בשעה 1:43 AM

    מאוד מאוד יפה.

  • אסתי  ביום 14 בינואר 2010 בשעה 6:06 AM

    שכולם קוראים ספרים טובים במיוחד.
    חלקם הגדול ספרי מופת.

    אגב, הקומפוזיציה של "ברליןאלכסנדר פלאץ" נותנת פרשנות נוספת לספר. נפלא.

  • בועז כהן  ביום 14 בינואר 2010 בשעה 8:23 AM

    פרויקט יפהפה. רוצים עוד. ספרים הם מים חיים.

  • שירלי  ביום 14 בינואר 2010 בשעה 8:41 AM

    כפי שכתבה אסתי, ההתאמה בין הספר והקומפוזיציה נהדרת בעוד תמונות:
    -הסוכריות הצבעוניות חוזרות על תנוחת הישיבה של האיש ללא צל
    – זוג טובל בירוק וקורא אי אהבה לאין קץ
    – אשתו של הנוסע בזמן יושבת ברכבת
    – החטא ועונשו במתחם הבילויים של עיר החטאים (נו, הסגרתי את החפאיות שבי)

    זה נראה קצת יותר ממקרי.
    התמונות מופלאות והפרויקט נהדר!
    אני נהנת כל פעם מחדש מהשילוב המקסים בין היופי והמלה
    אתה מצליח לקחת את הקלישאיות והמציצנות ולהפוך אותן לאמנות

  • ח ל י  ביום 14 בינואר 2010 בשעה 8:53 AM

    כבר הרבה זמן אני מתכננת לשאול אותך "איך זה עובד" –
    אתה מצלם בלי רשות? עם רשות? מסביר בשביל מה? שואל על המקום? שולח מייל עם השאלות?

    ?????

    מקסים כמובן, כמו תמיד.

  • ח ל י  ביום 14 בינואר 2010 בשעה 8:55 AM

    t; tjs kt eurt ro turi cpruhheyu akl? 🙂

  • יולי  ביום 14 בינואר 2010 בשעה 9:13 AM

    אבל, שלומי, מאחלת לך שאלה יהיו כל האנשים שלא יחזרו אליך ושתרגיש שלא סופרים אותך…אחרי הכול אתה מצלם אותם לביטוי היצירתי שלך והם לא באמת חייבים לך כלום…אתה בטח מבין. אז אני מציעה לשנות את שם הפוסט ל:
    אני עדיין מחכה אבל בינתיים…
    תמשיך. תמשיך.

  • נבט חיטה  ביום 14 בינואר 2010 בשעה 9:48 AM

    ואותי הפרוייקט המבורך שלך- מאוד מרגש!

  • גלית חתן  ביום 14 בינואר 2010 בשעה 9:54 AM

    הנה, גם בלי התשובות נהננו מהפוסט. נכון שהן תורמות, אבל בפוסט הזה, כוחו של הצילום מועצם

  • שלומי  ביום 14 בינואר 2010 בשעה 10:17 AM

    איזה תענוג

    גאלה – תודה רבה
    אסתי – הקוראת "ברלין אלכסנדרפאץ" נראית כאילו היא רוצה להכנס אל תוך הדפים אל בין השורות והמילים מת עליה!!!
    בעז – אכן מים החיים לו רק היה לי יותר זמן הייתי מעלה אחד ביום.
    שרלי – מעניין לא שמתי לב עד שכתבת את מה שכתבת. תודה רבה
    חלי – אז ככה אני מצלם מבלי שיידעו לכן קוראים לפוסט פפראצי עמך ספר, ואז אני פונה אליהם מספר על הפרוייקט מבקש את המייל שלהם, שולח שאלות, אם בא להם הם מחזירים תשובות, אם לא בא להם הם נכנסים לפרוייקט של. "לא סופרים אותי" :). את המשפט הבא שלך כתבת בעברית עם אותיות באנגלית עברתי על האותיות ויצא לי המשפט הבא.
    אף אחד לא קורא רם אורן בפרוייקט שלך"?
    יולי – ברור ברור אבל מכיוון שאני ממש אוהב את הצילומים היה לי חבל שלא הכרתי את האנשים שמאחורי. והכותרת "לא סופרים אותי" זה משחק מלים שכזה. סופרים שכותבים ללא סופרים אותי. הבנת? בטח שהבנת.
    נבט חיטה – את תמיד מרגשת אותי מחדש, תודה רבה
    גלית – תודה לך, אהבתי את הצילומים והחלטי לא לוותר עליהן

  • שרון רז  ביום 14 בינואר 2010 בשעה 10:40 AM

    אני עם אסתי ועם שירלי, יש התאמה ברוב המקרים, התאמה מוזרה בין שמות הספרים לבין הקוראים והסיטואציה בצילומים, מאוד מפתיע ומאוד נחמד
    ולמה הזוג הזה ביער, בשמש, לא עושה אהבה בטבע במקום לקרוא ספרים? (למרות שזה יפה, איך הם יושבים וקוראים)

  • תמי  ביום 14 בינואר 2010 בשעה 11:05 AM

    הם אוטומטית נראים יפים יותר. כאילו דוק של חסד נסוך על הפנים הקוראות. מאד אוהבת את הפרויקט שלך.

  • מיכאל ז.  ביום 14 בינואר 2010 בשעה 11:21 AM

    שאני מאד אוהב את הפרוייקט שלך.
    ואלה שלא חוזרים אליך? זה מעין מיני פרוייקט בתוך הסדרה הזו, מה שמוסיף לה עוד רובד.

  • שלומי  ביום 14 בינואר 2010 בשעה 11:31 AM

    שרון – הם היו רגועים אז אולי הם עשו לפני
    תמי – אני מאוד שמח לקרוא שאת אוהבת את הפרוייט
    מיכאל – תודה רבה לך, גם אני נהנה לצפות בתמונת שלך.

  • שחר  ביום 14 בינואר 2010 בשעה 5:37 PM

    אגב, אם תספור. תראה שיש הרבה יותר אנשים עם ספרים שסופרים אותך מאשר כאלה עם ספרים שלא סופרים אותך, ולא שאני צריכה לספר לך את זה.

  • אורה  ביום 14 בינואר 2010 בשעה 7:13 PM

    מצטרפת לאחרים- הצילומים שלך מיטיבים עם הקוראים ועם הספרים- אהבתי אותם

  • שלומי  ביום 14 בינואר 2010 בשעה 7:24 PM

    שחר
    שחר
    אהבתי את המשוואה. תודה
    "מאחורי הקלעים עם שלומי"
    ממש ממש משעמם

    אורה
    אני מאוד מודה לך ממש כייף לדעת

  • אדי  ביום 15 בינואר 2010 בשעה 1:50 AM

    הדברים ששירלי כתבה באמת נתנו עומק מגניב לתמונות, אבל גם בלי זה התמונות נורא טובות. ואף פעם לא הבנתי מה זה קומפוזיציה בצילום.
    ושלומי, שוב, פרוייקט מדהים, אני לא מבין איך גיליתי אותו רק עכשיו. אבל האמתי שאף פעם לא הבנתי איך אפשר לקרוא במקומות ציבוריים, קריאה תמיד נדמתה לי משהו שדורש שקט וריכוז (מזכיר לי את עמוס עוז שכתב שספר נכתב בבדידות ונקרא בבדידות).

  • מיכל  ביום 15 בינואר 2010 בשעה 3:11 PM

    כבר אמרתי פעם, אבל גם מחמאות צריך לרענן מדי פעם… באמת נפלא, והמקבץ הפעם חזק בתמציתיות שלו. אני לא זקוקה דווקא להקשרים המעט מאולצים בין הקוראים והמיקומים לספרים.
    לאדי, לדעתי אין שום קשר בין שקט/רעש או מקום ציבורי/פרטי לעניין הבדידות. אני כותבת בבתי קפה וזה נעשה באופן מאוד בודד, הכתיבה עצמה היא מקום בודד לא חשוב איפה עושים אותה, ומבחינה זו כנראה שגם הקריאה בשביל אנשים מסויימים היא מעין בועה נוחה גם במקום ציבורי.

  • אדי  ביום 15 בינואר 2010 בשעה 5:20 PM

    נכון, צודקת בעניין של הבדידות. פשוט כשאני במקומות ציבוריים אני אוהב להתבונן וכל דבר מסיח את דעתי, לא מסוגל להתרכז בספר. אבל כשאני כותב באמת יותר קל לי להתנתק. כן, מעדיף לכתוב בחדר האינטימי שלי, אבל גם ברכבת זה זורם לי.

  • שלומי  ביום 15 בינואר 2010 בשעה 6:21 PM

    העין לא רואה בדידות
    האוזן שומעת המולה
    אולי רק הלב מרגיש בדידות
    כאשר המוח מעביר מסרים
    של ריקנות של צער

    אדי גם אני אוהב להתבונן
    זה משמח אותי
    זה ממלא אותי
    קשה לי להתנתק
    אני חייב להיות בשליטה

    מיכל תודה רבה על המחמאות

  • שרי גוטמן  ביום 17 בינואר 2010 בשעה 8:37 AM

    אני כל כך שמחה להתחיל ככה את השבוע. מרחיב את הלב. תודה ותמשיך, זה נותן לנו – העוסקים בספרים – כוח להמשיך.
    שרי

  • עידית פארן  ביום 18 בינואר 2010 בשעה 5:41 AM

    ב"ויקטורי" בגדרה
    בתור
    (נשבעת שאני אחזור אליך…)

    או
    בבית קפה בתחנת דלק
    אני יושבת שם לפעמים עם 5 ספרים, כל פעם דף או שניים מספר אחר

    חלק נמצאים שם רק בגלל העטיפה

    יש משהו בספרים עם הסודות וה….
    הכל
    תודה על הדבר המדהים והמיוחד הזה שאתה עושה…

  • שלומי  ביום 18 בינואר 2010 בשעה 9:46 AM

    תודה רבה על תשומת הלב
    שרי, מעניין במה את עוסקת
    עידית, ממתין לך

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: