יום ראשון, פיקוד העורף, 11:25

דובר צהל by you.
שם:
שירן עמיר
גיל: 20
עיסוק: מש"קית דוברות, דובר צה"ל
מגורים: קרית-עקרון

> איזה ספר את קוראת ומה את חושבת עליו?
"נער החידות ממומבאיי" מאת ויקאס סווארופ. הספר סוחף והדמות הראשית אנושית, אופטימית ובעלת קסם. אי אפשר שלא להתאהב בו. מבנה העלילה לא בנוי בסדר כרונולוגי, אבל זה חלק מהיחוד של הספר".

> מיהו הסופר האהוב עלייך ביותר?
"אין סופר שאהוב עליי במיוחד. אני מנסה בכל פעם מישהו אחר.
היחיד שקראתי שני ספרים פרי עטו הוא אשכול נבו".

> מהו הספר האהוב עלייך ביותר?
"בכל פעם שאני קוראת ספר חדש שמטלטל אותי הכתר עובר אליו. זה משתנה מעת לעת".

> האם יש ספר שקראת יותר מפעם אחת, ומה שמו?
"חסד נעורייך" מאת איל מגד, קראתי כמה וכמה פעם בתקופות ובגילאים משתנים. בכל פעם תפסתי את הספר מזווית אחרת. הוא מיוחד ומדהים בעיניי. את "פנקסה של סאבין" מאת ניק בנטוק גם קראתי כמה פעמים. ספר מיוחד שעשוי ממכתבים וגלויות בין הדמות לאהובתו, ועד סוף הספר לא ניתן לדעת אם היא קיימת במציאות או רק בראשו. נשארים עם המחשבות לא מעט אחר-כך".

> כמה ספרים את קוראת בחודש?
"השאיפה תמיד היא לקרוא שניים בחודש. לפעמים יש לי מחסום קריאה והשאיפה לא בדיוק מתממשת".

> האם את קונה או שואלת ספרים?
"כשאני לא מצליחה להתאפק ויש סיילים טובים אני קונה. לאחרונה מנוי הספריה חודש כך שההשאלה נכנסה להילוך גבוה. הרבה פעמים אני שואלת ספרים מחברים ומשפחה. לעיתים רחוקות מאד מוצאת ספרים שלא ידעתי על קיומם בספריה הביתית, ובבית אנחנו מקבלים ספר חדש של הוצאת "ידיעות אחרונות" בכל חודש".

> האם תמיד אפשר לתפוס אותך עם ספר?
"כן. תמיד יש לי ספר בתיק בתקווה למצוא רגעים מתים ולשלוף אותו. בדרך כלל אני קוראת לפני השינה או בין אוטובוסים. זה מעביר את הזמן נפלא".

> יש ספר שאת מתביישת שלא קראת?
"רודף העפיפונים" מאת חאלד חוסייני. הביקורות מהללות, כולם הספיקו להתרגש, לבכות ולצחוק, אבל משום מה אני לא מצליחה למצוא את הרגע הנכון להתחיל לקרוא אותו. אבל אעשה זאת. מתישהו".

> מדוע בחרת לקרוא דווקא כאן?
"אני נמצאת בנקודה בספר שהוא פשוט לא נותן לך לעזוב אותו לרגע. נסיון שכזה להרוויח עוד עמוד".

> מעדיפה ספרות ישראלית או מתורגמת?
"ישראלית. אין כמו להבין את הסלנג, להכיר את אופי העיר של הגיבור, מאכלים, שמות, היסטוריה, תרבות. הרבה פעמים בספרות מתורגמת חלק מהקסם של הספר מתפספס בשל חוסר ההיכרות עם התרבות המקומית. בספר ישראלי אתה ממש שותף להתרחשויות".

> האם יש משפט שנחרת לך בזיכרון?
"כל עוד מישהו זוכר אותנו, אנחנו חיים" מתוך הספר "צלה של הרוח" מאת קרלוס רואיס סאפון. בעיניי המשפט הזה לא מדבר רק על הזיכרון שלאחור המוות, אלא גם בחיים עצמם".

> מה תפקידך בפיקוד?
"אני מש"קית דוברות בנציגות של דובר צה"ל של פיקוד העורף. בנציגות אנחנו אמונים על הקשר בין הפיקוד לתקשורת (עיתונות, טלוויזיה, אינטרנט, רדיו וכדומה).
התפקיד מאד מעניין. ההיכרות וההתעסקות עם העורף הישראלי חשובה מאד בעיניי ואני שמחה שיצא לי לשרת דווקא כאן. האתגר הוא גדול".

> האם יש לכם ספרייה בפיקוד?

"בפיקוד העורף ישנה ספרייה עם ספרות מקצועית שקשורה בהצלת חיים ובעורף הישראלי. בנציגות שלנו לעומת זאת, יש לנו ספרייה קטנה ואיכותית שעמוסה בספרים שונים ומגוונים. מ"יונה ונער" של מאיר שלו עד קורות חייו של אהוד ברק".

> תודה רבה

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • עידית פארן  On 4 בנובמבר 2009 at 10:08 PM

    ולגמרי

  • ח ל י  On 4 בנובמבר 2009 at 10:15 PM

    איחולים לתערוכה.

    שמעתי אותך ברדיו היום…….:)

  • כרמל  On 4 בנובמבר 2009 at 10:20 PM

    איך הצלחת לפרסם את הפוסט הזה? האדמין נפול כבר למעלה משעתיים!

  • רוזה לוקסמבורג  On 4 בנובמבר 2009 at 10:33 PM

    בוא לא נשכח שהחיילת החמודה היא חלק מצבא הכיבוש

  • רני  On 4 בנובמבר 2009 at 10:46 PM

    שלא הייתה חמודה בכלל והייתה מתפתחת בהזדמנות למין אנה פאוקר או גברת מאו צה טונג אם אתם זוכרים

  • שחר  On 5 בנובמבר 2009 at 12:09 AM

    שאיפשהו בצבא יש גם שכל.

    שירן, את קוראת את זה, אז דעי לך שלא כל הביקורות מהללות – בעיני רודף העפיפונים הוא ספר הוליוודי מופרך עם כמויות לא סבירות של צדק פואטי. כאילו ששמו חתיכות של בצל בין הדפים כדי להכריח אנשים להזיל דמעות.

  • מיכל  On 5 בנובמבר 2009 at 9:17 AM

    שפורפרת הטלפון בין כתף לאוזן,
    מסך מחשב עמוס שורות מרצד,
    עט ביד מכווצת – כותב
    וספר פתוח (!)
    ***קצב העכשיו

  • גלית חתן  On 5 בנובמבר 2009 at 10:41 AM

    מעבר לזה שבשניות הראשונות תהיתי איך חסרת לבסיס צה"לי, ואיך זה שלחיילת יש זמן לקרוא, נהניתי מאוד מהתשובות שלה.
    "פנקסה של סאבין" הוא אחד ההפתעות המשמחות ביותר שמצאתי בין הספרים. הנימוק שלה לספרות ישראלית הוא מצוין בעיניי, וכמובן, הציטוט על הזיכרון 🙂

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: