הקורא המתעמל – שדרות ח"ן 18:48

יואב 3 by you.

יואב   יואב 2

שם: יואב מימראן   /   גיל: 44   /   עיסוק: פיתוח מוצרים חדשים ופתרון בעיות בחברות מתחומים שונים, במסגרת חברת ייעוץ   /   מגורים: תל אביב

  > איזה ספר אתה קורא ומה אתה חושב עליו?
"לביאה קטנה של יוסף שקבורצקי. קריאה (בספרות בדיונית) עבורי היא קודם חוויה רגשית ורק לאחר מכן חוויה שכלית; כך שהשאלה המתאימה יותר עבורי היא "מה אתה מרגיש כשאתה קורא אותו". זו אותה תחושת זרות חמימה ומרתקת המלווה אותי כשספר סוחף אותי אל תוך מקום (פראג) וזמן (בימים שלאחר האביב של פראג) אחרים, בתוך קהילה זרה לי (הסצנה הספרותית הצ'כית – ממסד מול כותבים וכל מה ומי שביניהם".  

מיהו הסופר האהוב עלייך ביותר?
"קשה לומר, ולא הוגן (כלפי הסופרים בעיקר, כמובן)  לשאול, אך אם לשפוט לפי מספר הפעמים בהם חזרתי לקרוא שוב ושוב בספרים אציין שניים: חורחה לואיס בורחס וגבריאל גרסיה מרקס".  

> מהו הספר האהוב עלייך ביותר?
"גם כאן קשה לומר (לי) ולא הוגן (כלפי הספרים הפעם) אבל אם להמשיך בקו הקודם – 'כרוניקה של מוות ידוע מראש' של מרקס ו'בדיונות' של בורחס. (לצערי אין הספרדית שלי טובה מספיק בכדי לקרוא אותם בשפת המקור). ספרים נוספים שהרשימו, אולי אפילו השפיעו – 'אגף הסרטן של סולזניצ'ין'".

> האם יש ספר שקראת יותר מפעם אחת, ומה שמו?
"מילדי למדתי שבקריאה חוזרת, אולי לומר רק בקריאה חוזרת (לפחות עבור קוראים לא מיומנים כמוני) אפשר להבין את מכלול היצירה, לגלות פינות חמד בספר, לחשוף את הרבדים השונים בו. קריאה ראשונה היא עבורי סימון קווי המתאר של הסיפור והרצף העלילתי בו, אך לא יותר מכך; בקריאות הבאות אחריה יש גם ממעשה היצירה. כך, קריאה נוספת בספרים אינה חריגה עבורי, למעשה, כל ספר שאני אוהב אני קורא יותר מפעם אחת. אמנם, קריאה חוזרת אינה "הספקית" אולי, אבל בעיני מספקת יותר. גם שני הספרים בסעיף הקודם קראתי פעמים רבות; לגבי 'בדיונות', ובעצם גם לגבי 'כרוניקה של מוות ידוע מראש' מדויק לומר שקראתי בהם פעמים רבות.  ואפשר לצטט בהקשר זה גם את בורחס בסיפורו 'אוטופיה של אדם עייף': "…איש אינו יכול לקרוא אלפיים ספר. בארבע מאות שנות חיי לא עברתי, ודאי על יותר מחצי תריסר. גם אין זה חשוב לקרוא, חשוב יותר לחזור ולקרוא…"

> כמה ספרים אתה קורא חודש?
"תלוי, אין לי מכסה קבועה, משתדל לקרוא ככל האפשר".

> האם אתה קונה או שואל ספרים?
"לעתים כך ולעתים כך. המגבלה היא אחסון הספרים יותר מאשר קנייתם, ובכל מקרה אין לי יצר/ צורך בבעלות על ספרים". 

 > האם תמיד אפשר לתפוס אותך אם ספר?
"כמעט".

> יש ספר שאתה מתבייש שלא קראת?
"לא, אבל יש הרבה ספרים שחבל לי שלא קראתי".

> מדוע בחרת לקרוא דווקא כאן?
"יצאתי עם הילד וחבר לשדרה. לקחתי אתי ספר בכיס – אם יתמזל ולא אצטרך לשעשע אותם. לשמחתי הם מצאו אושרם זה בזה ובמגלשה, ואני בספר".

> מעדיף ספרות ישראלית או מתורגמת?
"על פי רוב אני מעדיף ספרות מתורגמת, אבל כמובן שיש גם סופרים ישראלים אהובים עלי".

> האם יש משפט שנחרט לך בזיכרון?
"אמור נא לחבריך הסופרים שבחיים, צריך לדעת ללכת עד הסוף".  נחרט בזכרון אמנם, אבל עוד יש עוד דרך ארוכה ללכת". מהקדמה לספרו של המשורר הצרפתי בלז סנדראר – הפרוזה הטרנס סיבירית; סנדרר מצטט שם רוצח אותו ראיין בבית כלא בברזיל, אותו רוצח התנפל על אדם אחר בסכין, הרגו ולאחר מכן עקר את ליבו ואכל אותו "אמור נא לחבריך המשוררים" אמר לו הרוצח, "כי החיים מסוכנים היום ומי שעושה משהו צריך ללכת עד הסוף בלי להתלונן". על פי הכתוב בהקדמה שימש מוטו זה את סנדראר ביצירתו (" אבל אני הייתי משורר כה גרוע  שלא ידע ללכת עד הסוף" כמו גם בחייו. הוא הלך גם הלך, ואני אנא אני בא. כל הסיפור לא נראה לי רלוונטי לשאלון, אבל ששאלת על ציטוט, משום מה זה הראשון שעלה על דעתי (אך טבעי הוא שצטוטים יבואו  משירה ולא מספרות; אולי לא טבעי בעצם)

> קשה היה שלא לשים לב שאתה קורא בצורה מעוררת התפעלות, בעיות גב? או שהתעמלות לגוף יחד עם ליטוף הנפש בספר?
"אני לא סובל מבעיות גב, וגם לא מעודף גמישות. אז כנראה שמתיחות לגוף; אז ככה אני יושב בשדרה – זז מתמתח. ולחשוב שאני מנסה לחנך את מיתר לשבת בנחת בכתה".

> תודה רבה

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • אסתי  On 14 באוקטובר 2009 at 11:09 PM

    פשוט נפלא. ובכלל יוזף שקבורצקי הוא סופר ענק. יותר טוב מקונדרה, אבל קונדרה לקח את התהילה.

    חוץ מזה נפעמתי מהטעם של יואב מימראן וגם מהתשובות. הוא בטח אב נפלא ודוגמא נהדרת לילד שלו. אני בכל מקרה – התאהבתי.

  • reut  On 15 באוקטובר 2009 at 2:07 AM

    את כל זה הוא אמר לך בע"פ וזכרת? או שהעברת לו מייל והוא ענה כתוב?

  • תמר  On 15 באוקטובר 2009 at 3:16 AM

    בעיקר אהבתי את התשובה המתייחסת לעניין הקריאה החוזרת בספרים. זהו תיאור מדוייק של הצורך שקיים אצלי לחזור ולקרוא ספרים שכבר נקראו.

  • דפנה לוי  On 15 באוקטובר 2009 at 7:02 AM

    הבלוג הנפלא שלך חייב לצאת לעבודת שטח בלונדון. שם הומלסים מזיזים את הקרטון אל מתחת לעמוד תאורה על מנת לקרוא, ואנשים קוראים בעמידה ברכבת התחתית הצפופה. מעניין איך היו מגיבים לו פנית אליהם.

  • מיכל  On 15 באוקטובר 2009 at 9:57 AM

    הצבעים (הבורדו-חום והלבן)
    התנועה שמודגשת ע"י הפהוק
    מעלים חיוך על פני..
    צילום משעשע ונעים.

  • שלומי  On 15 באוקטובר 2009 at 3:39 PM

    אסתי- תודה רבה
    reut נראה לך? אני מילה אחת שאני צריך לזכור- אני שוכח אחרי דקה. אני שולח את השאלות במייל והם מחזירים לי.
    תמר – שלום לך
    דפנה – קניתי כרטיס ללונדון
    מיכל – תודה רבה

  • גלית חתן  On 15 באוקטובר 2009 at 4:52 PM

    כל כך עשה לי חשק להתנתק מהכל ורק לקרוא ולקרוא ולקרוא במשך חודש לפחות! 🙂
    😉

  • עופרי  On 16 באוקטובר 2009 at 12:29 AM

    מעולה 🙂

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: