שבת בבוקר Coffeeholic שדרות בן גוריון 11:35

רחל by you. 

 

שם: רחל     /      גיל: 40      /      עיסוק: עורכת וידאו      /     מגורים: תל אביב
 
> איזה ספר את קוראת ומה את חושבת עליו?
"מקופלת" של תמר גלבץ.  "ספר מצמרר ומקסים. יש דבר כזה!"- כך כתב אהוד מנור על העטיפה האחורית ואני מהנהנת בהסכמה. אפשר לשמוע אותה דרך הדפים, אפשר להרגיש, להזדהות, להריח".

> מיהו הסופר האהוב עלייך ביותר?
"מאיר שלו ודויד גרוסמן אני מניחה, אלה הסופרים אליהם אני חוזרת שוב ושוב. נאמנות מוחלטת".


 > מהו הספר האהוב עלייך ביותר?
"'רומן רוסי', של שלו. אשה בורחת מבשורה של גרוסמן. לאחרונה אהבתי גם את
על דעת עצמו-נורית גרץ, שלך, סנדרו- צבי ינאי, דונה פלור ושני בעליה- ז'ורז' אמאדו, מסע בחלל הפנוי- דב אלבוים, צדיק נעזב-מאיה ערד.


 > האם יש ספר שקראת יותר מפעם אחת, ומה שמו?
"אהבה בימי כולרה- גבריאל גרסיה מרקס".


 > כמה ספרים את קוראת חודש?
"ספר או שניים בחודש".


 > האם את קונה או שואלת ספרים?
"בעיקר קונה. זו תמיד חגיגה ותמיד ההוכחה שלמרות שאני אוכלת זבל, אני כן משקיעה בעצמי".


 > האם תמיד אפשר לתפוס אותך אם ספר?
"לא תמיד… בתקופות… האמת, זה תלוי בגודל התיק שאני נושאת באותו זמן".


 > יש ספר שאת מתביישת שלא קראת?
"לא מתביישת, מודה :-).  מודה שלא קראתי מלא קלאסיקות. מודה שלא קוראת מספיק סופרים זרים, מודה שהרבה סופרים מוערכים, פשוט לא מדברים אלי".


 > מדוע בחרת לקרוא דווקא כאן?
"זה הקפה שלי, זו השדרה שלי והספסל שלי..אני מרגישה פה בבית".


 > מעדיפה ספרות ישראלית או מתורגמת?
 "השפה העברית זו שנולדה מההוויה הישראלית מהרב-תרבותיות, זו שמחוברת לילדות שלי, לרגישות שלי, לזכרונות שלי- תמיד הקסימה אותי יותר מספרות מתורגמת".


> האם יש משפט שנחרט לך בזיכרון?

"אין לך מושג ואתה מדבר שטויות, כל אשה שווה התמסרות של חיים שלמים. זה לא תלוי בה, זה רק עניין של החלטה. (מאיר שלו, רומן רוסי.)

 

> תודה רבה

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • יולי  On 10 בספטמבר 2009 at 1:12 AM

    מעורר אופטימיות.
    תודה שלומי
    והצילום מהגב, מרגיש רגיש
    היא לא רצתה להצטלם מקדימה, אני מניחה.
    נורא יפה

  • מיכל  On 10 בספטמבר 2009 at 8:43 AM

    אין כמו לשקוע בספר בסיפור במקום בטוח.
    בתמונה, גבר גדול עומד בצל מפנה גב לאשה קטנה ועדינה עליה זורחת השמש ואשר מרגישה, מזדהה ומריחה את הפרידה, הכאב והטירוף שבין הדפים.
    אומרים אלכוהול מקהה כאב אבל גם קפה טוב יכול…
    מרגישים את השקט בתמונה. שלווה בכאילו

  • מיכל  On 10 בספטמבר 2009 at 9:26 AM

    אוהבת את הצילום מהגב – בהקשר הזה היא כמו דמות ספרותית שיש מראה כללי שלה, מהתאור בספר, אבל יכולה ללבוש פנים שונות.

    היא נועלת מגפיים (!) ולובשת גופיה, ואני מניחה שזה צולם לא מזמן. לבחורה יש כח סבל מעורר הערצה, או שלא חם לא ברגליים בכלל 🙂

  • גלית חתן  On 12 בספטמבר 2009 at 5:33 PM

    קפה כזה ליד הבית, שבו אוכל לקרוא ספרים בנחת
    או שבעצם זה פשוט לא האופי שלי – לא יכולה להיות רגועה בבית קפה, ספרים ברוגע זה רק בפארק 🙂

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: