גלריה קפה ארטו (2) , 13:55. תל אביב

Adi_1112 by you.

שם: עדי חורש  /   גיל: 30  /  מגורים: ת"א  /  עיסוק: שחקנית
 
> איזה ספר את קוראת ומה את חושבת עליו?
"קוראת את השיר 'בנשיונל גלרי, בערב, סמוך לנעילה' מתוך  "כל שירי פנחס שדה".
את הספר פגשתי לראשונה לפני שלוש שנים בערך בספריית בית הקפה "יאפא" ומצאתי את עצמי חוזרת לשם בשבילו. רכשתי אותו ונהגתי להסתובב עמו בתיק במשך כארבעה חודשים. בשלב הבא הוא נכנס למדף בספרייה שלי המוקדש ל"ספרים עם אפטר-אפקט" (ספרים שכשקוראים מתוכם ומרימים מבט אז העולם נראה, באופן זמני, קצת אחרת.) השיר המסוים הזה ממוקם אצלי על סף הבכי. (מקום טוב, הסף. חושף, מדייק, אבל לא מניפולטיבי.לא תובעני.אסתכן ואומר: מכבד את הקורא). עם זאת פנחס שדה אינו בראש רשימת הסופרים/משוררים האהובים עלי. הוא מדייק בדידות (מהסוג שאני מזדהה איתו יותר מכל: בדידות נוודית, כזו שנתפסת "גברית" בדרך כלל, כמעט חיילית) וכמיהה-למשהו-שמעבר בצורה מופלאה, אבל בקראי אותו אני לא מרגישה שיש בו חמלה על האדם".

> מיהו הסופר האהוב עלייך ביותר?
"פרוסט, בורחס, קאמי ועגנון. מתנדנדים (כלומר הסופרים הכמעט-אהובים עלי ביותר) : ז'ורז' פרק, יורם קניוק (גם הוא מסופרי ה"אפטר אפקט"), ס. יזהר, פנחס שדה, ריימונד קארבר. (מעניין שאין נשים ברשימה הזאת…אין לי הסבר)"
 
> מהו הספר האהוב עלייך ביותר?
"
מממ… שאלה קשה. אני חושבת שהרשימה הזו מורכבת מרסיסים, מחלקים של ספרים יותר מאשר מספר אחד. פרקים מספר העזבונות "בבכי אותי תקצור" לבארי חזק (שנפל במלחמת יוה"כ)  השפיעו עלי מאוד בתקופת הצבא. גם הפרקים שתארו את הלך מחשבתו  וכמיהותיו של קובי החבלן מתוך "ימי צקלג"
 לס. יזהר  (נשמע מופרך אבל צלחתי את הספר רחב היריעה הזה פעמיים!). יש לי רומן מיוחד עם כרכי "בעקבות הזמן האבוד" (פרוסט) בעיקר כרך 2. סיפורים מ"גן השבילים המתפצלים" ומ "האלף" של בורחס. רשימות מתוך "כלולות" ו"הקיץ" של קאמי… "המלך ליר" לשייקספיר… בטוח יש עוד.
(מעניין שאין סיפורי אהבה ברשימה הזאת… אין לי הסבר)"
 
> האם יש ספר שקראת יותר מפעם אחת, ומה שמו?
"לצערי אני דומה למנהלי תיאטראות מהבחינה הזאת: אני דבקה בספרים שכבר קראתי ויש לי אמון בהם, וקוראת פרקים מהם שוב ושוב במקום להפתח לחדשים… אבל האמת היא שאני בדרך כלל חוזרת וקוראת חלקים מספרים ולא ספר שלם ברצף. בילדותי נהגתי לקרוא ספרים מסוימים מיד כשהנחתי שקצת שכחתי אותם :" העי"ג " לרואלד דאל נקרא על ידי לא פחות מ 14 פעם, עליסה בארץ הפלאות (לואיס קרול), "הרפתקאותיו של ריקי מעוז" לדוד שחר, כל סיפור של שרלוק הולמס שהיה נדמה לי שאני סוף סוף מצליחה לשכוח את פרטיו…את "ימי צקלג" המתאר שבוע לחימה בנגב במלחמת השחרור קראתי לפני הצבא, והיה בי דחף לקרוא אותו שוב לקראת סוף שירותי הצבאי (הרומנטי משהו, במוצב בגבול הלבנון). את "החיים כמשל" (פ. שדה) קראתי בגיל 16 ובגיל 27 (מפליא איך ספר משתנה יחד איתך…) גם את "עיין ערך אהבה" ו"הזמן הצהוב" (דויד גרוסמן) קראתי פעם שנייה. כל זה, כאמור, אם מוציאים מכלל ספירה סיפורים קצרים וקטעים מספרים, וכמובן מחזות, אליהם אני חוזרת באופן קבוע". 
 
> כמה ספרים את קוראת חודש?
"שאלה מתעתעת…אני לא קוראת הרבה. יש חודשים שבהם אינני קוראת כמעט בכלל פרוזה, ויש חודשים עמוסים בספרות, אבל גם אז בדרך כלל כמות הספרים הנגמעת היא מועטה. הטובים שבספרים שקראתי נקראו בממוצע כארבעה חודשים…ספר טוב גודש אותי במחשבות ורגשות תוך דף או שניים ואז אני צריכה להפסיק, לחשוב הכל ולהכיל את מה שקראתי. לפעמים אני קוראת כמה ספרים במקביל, כל אחד מהם במקום (פיזי) אחר ובקצב אחר… הייתה תקופה שבה לא הצלחתי לגמור ספרים, מורכבים ומעניינים ככל שיהיו. (זה בדרך כלל מלווה באירוע דרמטי כמו: מישהו עזב אותי בתקופה של קריאת הספר, הייתה לי אכזבה מקצועית וכד'. אני חושבת שזה קורה בגלל שספר מלווה אותי בעת קריאתו גם מעבר לזמן אותו אני מקדישה לקריאה,  במידה מסוימת הוא מייצג תקופה, ולכן תקופה קשה עשויה להפוך ספר לבעייתי).
אני כמעט ולא קוראת ספרים קלים ונוחים לקריאה (לא יודעת למה… נראה לי שקשור לנטייתי לסגפנות) מלבד זאת יש לי יחסים מורכבים עם מילים. הייתה תקופה שנמנעתי לקרוא (והשתדלתי להפחית בדיבור- היה קשה…) כי חשבתי שמילים יוצרות מסך שקוף של הזיות ומרחיקות אותי מהחיים. זמנים אחרים דרשו ספר דווקא מאותה הסיבה: המון חיים קרו והייתי צריכה להרגע. בקיצור: אולי רבע ספר או חצי ספר בחודש"?
 
> האם את קונה או שואלת ספרים?
"קונה בעיקר. שואלת רק כשמציעים לי, פוחדת מהשאלות. לא תמיד זוכרת להחזיר וגם כמעט אף פעם לא מקבלת חזרה ספרים שהשאלתי. בילדותי הייתי מנויה בספריות אבל יש בריח של ספרים מספריות משהו שמדכדך אותי משום מה". (ריח ישן. תמיד לקחתי ספרים ישנים.)
 
> האם תמיד אפשר לתפוס אותך עם ספר?
"כן. תמיד יש לי בתיק ספרים. אבל לא תמיד אני קוראת אותם.  לפעמים הם שם פשוט כדי להגן עלי. למקרה שאתקל במשהו או מישהו מלחיץ מדי. או למקרה שייגמרו לי המחשבות המעניינות במקום כלשהוא שעדיין מתחשק לי להשאר בו".
 
> יש ספר שאת מתביישת שלא קראת?
"כן, נו… כל מיני "חובות". לא קראתי את כל התנ"ך (אני אעשה את זה יום אחד…), "החטא ועונשו", "דון קישוט" , "פאוסט", "זיכרון דברים"
,הקוראן… לא כל כך שולטת בספרות אנגלית אמריקאית וערבית. בכלל- אני לא תופסת מעצמי אשת-ספר. אני די בורה. קוראת ספרות המכונה "ספרות טובה",
אבל מעט ולאט". 
 
> מדוע בחרת לקרוא דווקא כאן?
"מהסיבות שנתתי בסעיף "האם תמיד אפשר לתפוס אותך עם ספר". וגם בגלל שאני במחסום כתיבה ובזמן האחרון כל פעם שאני מייסרת את עצמי על כך ש"צריך לכתוב" אני מוצאת את עצמי מוציאה ספר במקום מחברת".
 
> מעדיפה ספרות ישראלית או מתורגמת?
"מעדיפה לא לקרוא תרגום של ספרים שאני יכולה לקרוא בשפת מקור ומכאן עצלותי ובורותי בתחום הספרים ששפת המקור שלהם אנגלית… צרפתית אני קוראת, אבל רק לאחרונה מתקרבת לרמה שתפריע לי לקרוא ספרים מתורגמים. (מה גם שיש לי חיבה מיוחדת, ממקור פרנקופילי אולי, לספרות צרפתית מהמאה ה-20.) בנעוריי קראתי כמעט רק ספרות עברית. היום אני בוחרת ספרים על פי סופרים ופחות על פי שפה".
 
> האם יש משפט שנחרט לך בזיכרון?
"מממ…לא. לא זוכרת משפטים.  לפעמים אני קוראת פסקאות מדויקות מאוד, מסעירות בדיוקן, ואז אני חולמת עליה".

 

> תודה רבה

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • מיכל  On 14 בינואר 2009 at 10:38 AM

    מעניינת ואמיתית שהיתה לך בכל הבלוג לדעתי. אפשר להזדהות איתה בלא מעט עניינים. אהבתי מאוד.

  • שלומי  On 14 בינואר 2009 at 1:09 PM

    שהיא ממש זקוקה לחיבוק גדול
    כמו כולנו!!!!!!!!!

  • אסתי  On 14 בינואר 2009 at 1:20 PM

    וכמה תובנות ממי שלא רואה עצמה כאשת ספרות… נפלא ומרגש.

    איזה יופי לקרוא את הבחירות שלה ואת הדברים שהיא אומרת על זה למשל פה:
    "לצערי אני דומה למנהלי תיאטראות מהבחינה הזאת: אני דבקה בספרים שכבר קראתי ויש לי אמון בהם, וקוראת פרקים מהם שוב ושוב במקום להפתח לחדשים… אבל האמת היא שאני בדרך כלל חוזרת וקוראת חלקים מספרים ולא ספר שלם ברצף. בילדותי נהגתי לקרוא ספרים מסוימים מיד כשהנחתי שקצת שכחתי אותם :" העי"ג " לרואלד דאל נקרא על ידי לא פחות מ 14 פעם, עליסה בארץ הפלאות (לואיס קרול), "הרפתקאותיו של ריקי מעוז" לדוד שחר, כל סיפור של שרלוק הולמס שהיה נדמה לי שאני סוף סוף מצליחה לשכוח את פרטיו…את "ימי צקלג" המתאר שבוע לחימה בנגב במלחמת השחרור קראתי לפני הצבא, והיה בי דחף לקרוא אותו שוב לקראת סוף שירותי הצבאי (הרומנטי משהו, במוצב בגבול הלבנון). את "החיים כמשל" (פ. שדה) קראתי בגיל 16 ובגיל 27 (מפליא איך ספר משתנה יחד איתך…) גם את "עיין ערך אהבה" ו"הזמן הצהוב" (דויד גרוסמן) קראתי פעם שנייה. כל זה, כאמור, אם מוציאים מכלל ספירה סיפורים קצרים וקטעים מספרים, וכמובן מחזות, אליהם אני חוזרת באופן קבוע".

  • פסבדונית  On 15 בינואר 2009 at 4:08 PM

    מאז ילדותי אני חושבת על ספרים וסופרים כעל חברים, וווקא בבלוג הזה אני נתקלת באנשים, בפעם הראשונה, שהייתי שמחה להיות חברה שלהם… מצויינת העדי הזאת

  • גלית חתן  On 15 בינואר 2009 at 4:50 PM

    אני בוודאות זוכרת שהגבתי פה. למה נמחק?
    :/

  • שלומי  On 15 בינואר 2009 at 6:49 PM

    פסבדונית, אכן היא מצויינת שמח שבגשתי בה.
    גלית אז נסי שוב, לא להשבר!!
    אסתי, תודה על התגובה

  • גורדוויל  On 19 בינואר 2009 at 7:46 PM

    כל מילה שנכתבה על ידה קרבה אותי אל נפשה.
    כל אותם האנשים שרוצים לדייק ולצמצם מילים, מתוך כאוס מחשבתי, מתוך בליל חיים.

    איזו אישה נהדרת.
    אני מציע לה חברות שאינה זקוקה לממשי,
    חברות רוח.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: