ספר לפני השינה

YESANA by you.

או שהספר משעמם או שנידנודי הרכבת הכריעו אותה.

 

 

sfarim by you.

אני לא בטוח שגם הוא נרדם אבל לא רציתי להפריע. חראם!!!

 

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • אחת  On 27 בנובמבר 2008 at 11:25 PM

    מכל בחינה. שתיהן יחד וכל אחת לחוד.

  • מיכל  On 28 בנובמבר 2008 at 1:18 AM

    מאוד אוהבת את הבלוג שלך, אתה יודע, באמת, אבל נראה לי שיש כאן חדירה לפרטיות, כלומר בהנחה שאינך מכיר את האנשים ושהם ישנו ולא יכולת לבקש את רשותם לפני הפרסום.
    לא הייתי רוצה שתמונתי תפורסם כך, כשאני ישנה ולא יודעת שמצלמים אותי ולא יכולה אפילו להחליט אם להביט אל המצלמה או לא.

    אני חושבת שיש בזה טעם לפגם. בהיבט הזה. גם אם התמונות יפות, ביחד ולחוד. יש שם אנשים.

    כל זה כאמור נלקח בחזרה לגמרי, אם הם התעוררו, ראו את התמונות והסכימו לפרסומן ברשת.

    לילה טוב 🙂

  • דפנה לוי  On 28 בנובמבר 2008 at 10:13 AM

    גם את הפרפרזה וגם את התמונות. חביב, מתוק ושנון (-:

  • שלומי  On 28 בנובמבר 2008 at 11:13 AM

    אסתי – תודה רבה

    אחת – חן חן לך

    מיכל – ראשית תודה , שנית איש אינו רואה את
    התמונות ונותן את הסכמתו. גם אלו שמוכנים לענות על השאלות. ולכן "חדירה" לפרטיות יש בכל מצב. מבחינה חוקית נדמה לי שאין בעיה לפרסם תמונות של אנשים, כמבון אסור לפרסם תמונות של ילדים. בכל מקרה אנשים קוראים ספר. תארי לך אנשים שחלילה נפצעו בפיגוע. מישהו שואל אותם אם אפשר לצלם?. כמובן שלא. אבל בכל זאת אקח לתשומת ליבי את ריגשותייך הכנות.

    דפנה – תודה גם לך

  • אחת  On 28 בנובמבר 2008 at 11:13 AM

    הבעייה שהעלתה מיכל היא בעיני אחת המרכזיות בצילום בימינו בכלל ובצילום העיתונאי בפרט. אני מסכימה לגמרי עם הצורך בקבלת היתר צילום והיתר פרסום ממושא הצילום. בהקשרים עיתונאיים חדשותיים זו בעייה מורכבת אך נראה שמעטים נותנים עליה את הדעת, אם בכלל.

    בהקשר זה בגלל יופיים של המצולמים וההקשר הסימפטי הכללי הבלגתי (אישית) על העניין, אך השאלה במקומה.

    כל טוב.

  • שלומי  On 28 בנובמבר 2008 at 11:26 AM

    השאלה במקומה, אין וויכוח
    אבל בכל עניין במחוזותינו יש כזה. לפחות יש חוק אחד וברור, ילדים אסור לצלם.
    ואת פניהם יש לטשטש. לא הייתי רוצה לחיות בעולם שאסור לצלם את אחד הדברים הכי מרתקים בעיני וזה אנשים.

  • מיכל  On 28 בנובמבר 2008 at 2:31 PM

    רק הבהרה, שלומי – ברור שמותר לצלם. בעיקר חוקית, אבל גם מוסרית, מותר לצלם אדם כשהוא בפומבי, כלומר ברשות הרבים.

    היינו, לא הייתי מצלמת אשה הגרה בבניין שמולי כשהיא יושבת בביתה, גם אם היה לי קו ראיה מושלם אליה, שותה קפה במבט מהורהר ומעניין במיוחד. הייתי גם מסיטה את מבטי לו נתקל בה בהווייתה הפרטית.

    אני חושבת שמצב בו אדם ישן הוא מצב פרטי. האנשים לא ידעו בכלל שאתה מצלם אותם, ולא זו בלבד אלא שלא היה להם צל של מושג איך הם נראים לעולם באותו הרגע. השינה הוא אחד המצבים הפרטיים ביותר של האדם והנפש, והפגיעים ביותר. הם לא יכלו לבקש ממך 'אל תצלם בבקשה'.

    אני לא חושבת שזה עניין של מה חוקי ומה לא, וברור לי שהצילומים שלך באים מאהבת אדם, אחרת לא הייתי טורחת להגיב כאן.
    הבלוג שלך עדיין מקסים בעיני. זה לא השתנה. חלוקה אתך בעניין הזה.

  • שלומי  On 28 בנובמבר 2008 at 2:59 PM

    מבטיח לך שלא יהיו יותר אנשים ישנים
    🙂

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: