גן האם (2) חיפה, 16:20

Tomer 1jpg by you.

שם: רותם  /  גיל: 23  /  מגורים: חיפה  /  עיסוק: מלצר

> איזה ספר אתה קורה ומה אתה חושב עליו?
"מאה שנים של בדידות", אמנם רק בתחילת הספר, אבל כבר נקשרתי בקסמיו ובעלילתו העסיסית מרובת הדמויות, המאורעות והמעשיות. למרות ריבוי הדמויות וכפל שמותיהן כל אחת מקבלת אופי משלה ולכן המעקב אחר העלילה אינו מסובך (כפי שחלק מהקוראים עלולים להרגיש).

> מיהו הסופר שאתה הכי אוהב לקרוא?
"אין אחד מיוחד, מהסיבה שלרוב קראתי ספר אחד של אותו\ה סופר\ת".

מהו הספר האהוב עליך?
"בין הספרים האהובים עליי, 'הכלה הנצחית'  של יצחק-אוורבוך-אורפז, גם בגלל העלילה ההזויה והקסומה וגם בגלל העברית. ספר נצחי תרתי משמע".

> האם יש ספר שחזרת לקרוא יותר מפעם אחת, אם כן מה שמו?
"1984, בפעם הראשונה להנאתי בגיל 15 ולאחר מכן כספר קריאה שנבחנתי עליו בביה"ס".

> כמה ספרים אתה קורא בחודש?
"תלוי ברמה של הספר, ובזמינות שלי באותה תקופה. לספר האחרון שסיימתי לקרוא: 'המחברת הגדולה'
 של אגותה כריסטוף בצרפתית לקח לי 4 חדשים".

> האם היית פעם מנוי לספרייה?
"כן, ויותר מפעם אחת"…

> האם בדרך כלל אפשר לתפוס אותך אם ספר ביד או בתיק?
"בד"כ תמצאו איזשהו חומר קריאה בתיק הגב שלי".

> איזה ספר אתה מתבייש שעדיין לא קראת?
"רומנים של קפקא מלבד "המשפט" שכבר הספיקותי".

> למה בחרת לקרוא דווקא כאן?
"בחרתי לקרוא בגן-האם, מפני שאני בין העבודה ומפגש עם חברים לבין סרט שאמור להציג עוד כשעתיים בקרבת מקום".

> עד כמה אתה מתנתק מהסביבה ושקוע בספר?
"קצת קשה להתרכז כשבספסל לידי יושבים כמה זוגות הורים כשילדיהם השובבים מתרוצצים מסביב עם קרטיבים ביד"…

> מעדיף ספרות ישראלית או מתורגמת?
"מעדיף לקרוא ספר בשפת המקור".

> האם יש משפט שנחרט לך בזיכרון?
"בדמי ימיה מתה אמי, בת שלושים שנה ושנה הייתה במותה, מעט ורעים היו ימי שני חייה"
מתוך פתיחת הנובלה 'בדמי ימיה' לש"י עגנון"

> תודה רבה

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • מיכל  On 29 באוקטובר 2008 at 11:37 AM

    שאפשר לשים שירים באם.פי. בווליום נמוך. זה ממסך מצויין את רעשי הסביבה והילדים שמתרוצצים.
    אבל אתה לא פוגש אותם שוב, נכון?

  • שלומי יוסף  On 29 באוקטובר 2008 at 11:50 AM

    הוא וודאי (אני מקווה) יכנס לאתר
    לראות את ה"יצירה"
    ואז יקרא את המסר שלך.
    אין לי מושג היכן הוא ממלצר
    ולא אני לא פוגש אותם שוב,
    אני נותן להם לפרוש כנפיים ולעוף.
    🙂

  • מירי ש'  On 29 באוקטובר 2008 at 12:48 PM

    טעם משובח ולגמרי לא סטנדרטי
    מעניין איך הגיע אל הספר הזה. מעטים מכירים

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: